שוגר דדי, חופש בחירה והדוקטורט היוקרתי: איילת בן-ארי חושפת את האמת מאחורי הטאבו

המונח "שוגר דדי" מעורר בחברה הישראלית, כמו גם במקומות רבים בעולם, אי נוחות מיידית, ולעיתים קרובות מדי, גינוי נמהר. הדימוי הרווח מצייר תמונה חד ממדית של גברים מבוגרים ועשירים המנצלים את כוחם הכלכלי, ומנגד, נשים צעירות, לרוב במצוקה, המוצאות עצמן במערכות יחסים תלותיות בעלות אופי עסקי מובהק. תוויות כמו "זנות במסווה" או "ניצול ציני" נשלפות בקלות, והשיח הציבורי נוטה להתעלם מהמורכבות, מהבחירות האישיות ומהגוונים הרבים הקיימים במציאות. אך האם ייתכן שהמציאות הזו מורכבת יותר, וכי מאחורי הסטריאוטיפים מסתתרות גם בחירות מודעות, שותפויות מפתיעות ואפילו דרכים לגיטימיות להגשמה עצמית?

כדי לנסות ולפענח את הסוגיה הטעונה הזו, נפגשתי עם איילת בן-ארי. בת 29, דוקטורנטית מבריקה לפסיכולוגיה חברתית באוניברסיטה מובילה בחו"ל, במקור מתל אביב, היא אישה עצמאית, ליברלית ורהוטה, שאינה חוששת לקרוא תיגר על מוסכמות. איילת בחרה, באופן מודע ומחושב, להיכנס למערכת יחסים עם מי שניתן לכנותו שוגר דדי, והיא טוענת בתוקף כי הבחירה הזו, עבורה, אינה סמל לחולשה או לניצול, אלא ביטוי לחופש, לאחריות אישית וכלי להעצמה. סיפורה מאלץ אותנו לבחון מחדש את הנחות היסוד שלנו.

מפגש בדירה תל אביבית: בין ספרים אקדמיים לחלומות גדולים

דירתה של איילת בצפון הישן של תל אביב משקפת את אישיותה: מסודרת, מוארת, מלאה בספרים העוסקים בפסיכולוגיה, סוציולוגיה ופילוסופיה, אך גם עם נגיעות אומנותיות המעידות על רוח חופשית. כשהתיישבנו לשיחה, ניכר היה כי היא ניגשת לנושא לא רק מניסיונה האישי, אלא גם עם הכלים האנליטיים שרכשה במהלך לימודיה.

"תמיד התעניינתי בדינמיקות חברתיות ובאופן שבו אנשים מגדירים את מערכות היחסים שלהם," פתחה איילת. "העיסוק שלי בפסיכולוגיה חברתית לימד אותי לחפש את מה שמתחת לפני השטח, לאתגר סטריאוטיפים. מראש ניגשתי לנושא של 'שוגר דייטינג' לא ממקום של שיפוטיות, אלא מתוך סקרנות אקדמית וחברתית. מהר מאוד הבנתי שהשיח הציבורי שטחי ומפספס את המורכבות האנושית שמאחורי התופעה, ואת העובדה שנשים רבות נכנסות לקשרים כאלו מתוך בחירה מושכלת ולאו דווקא ממצוקה קיומית."

עבור איילת, הדרך לקשר הנוכחי שלה לא הייתה מקרית. היא מספרת על תקופה של התלבטויות, של שקילת אפשרויות, ובעיקר, של רצון עז לא לוותר על החלום האקדמי הגדול שלה – השלמת דוקטורט יוקרתי בחו"ל. "התקבלתי לתוכנית מחקר מהשורה הראשונה, כזו שפותחת דלתות אקדמיות משמעותיות. אבל העלויות, הן של שכר הלימוד והן של המחיה במדינה זרה, הן אסטרונומיות. מלגות מכסות חלק קטן, ועבודה סטודנטיאלית במשרה מלאה הייתה פוגעת אנושות ביכולת שלי להצטיין במחקר התובעני."

הבחירה המודעת: אסטרטגיה להגשמה ולא כניעה לנסיבות

כאן נכנס לתמונה ההיבט של מערכת יחסים תומכת. "חשוב לי להדגיש," אומרת איילת בנחרצות, "הבחירה שלי בקשר עם שוגר דדי לא נבעה ממצוקה כלכלית קיומית במובן של חוסר יכולת לשרוד. היו לי אפשרויות אחרות, צנועות יותר אולי, כמו לקחת הלוואות גדולות, לעבוד במספר עבודות במקביל ולדחות את סיום הדוקטורט בשנים. אבל הבחירה הזו נבעה מרצון למקסם את הפוטנציאל שלי, להאיץ תהליכים ולא להתפשר על איכות ההשכלה וההתפתחות שלי בזמן הקריטי הזה."

איילת רואה בקשר שלה סוג של שותפות אסטרטגית, המבוססת על הבנה הדדית של צרכים ורצונות. "אני מביאה לקשר את מי שאני – אינטליגנציה, שיחה מעניינת, חברה נעימה, נקודת מבט צעירה ורעננה על העולם. בתמורה, אני מקבלת תמיכה שמאפשרת לי להתמקד בלימודים, להסיר מעליי את הלחץ הכלכלי היומיומי, ולדעת שיש לי גב. זה לא שונה מהותית, בעיניי, ממערכות יחסים רבות אחרות שבהן יש תמיכה הדדית, גם אם האמצעים או הביטויים שלה שונים. המונח 'שוגר דדי' עצמו טעון, אני מודעת לזה ומבינה את הקונוטציות שהוא מעורר. אבל אני בוחרת להתמקד במהות ולא בתווית. והמהות היא קשר בהסכמה, שמבוסס על כבוד הדדי ומשרת מטרות חיוביות עבורי ועבור בן זוגי."

היא מדגישה שהיא אינה רואה בכך פגיעה בעצמאותה, אלא דווקא דרך להבטיח אותה לטווח הארוך. "ההשקעה הזו בהשכלה שלי היא ההשקעה הטובה ביותר בעתיד שלי. הידע והכישורים שאני רוכשת הם נכסים שאיש לא יוכל לקחת ממני, והם שיבטיחו את החופש הכלכלי והמקצועי שלי בעתיד."

פירוק המיתוס: האם באמת מדובר ב"זנות במסווה"?

"בואי נדבר על הפיל שבחדר," אני אומרת, ואיילת מהנהנת, ניכר שהיא התמודדה עם השאלה הזו אינספור פעמים, הן בדיאלוג הפנימי שלה והן מול סביבתה. "הטענה הכי נפוצה, הכי קלה להיאמר, היא שמדובר בזנות במסווה."

איילת לוקחת נשימה עמוקה לפני שהיא משיבה, שוקלת את מילותיה בקפידה. "ההבדל המהותי, בעיניי, טמון במספר מישורים קריטיים: סוכנות (agency) ושליטה, הבנה הדדית וקיום של חוזה רגשי. בזנות, במובן הקלאסי והמנצל שלה, יש לרוב יסוד של חוסר ברירה, כפייה סמויה או גלויה, ותנאים של ניצול. הנשים המגיעות לזנות עושות זאת פעמים רבות מנקודת שפל, ממצוקה אמיתית וקשה, ולעיתים קרובות אין להן שליטה אמיתית על גופן או על תנאי 'העסקתן'. כאן, הסיפור שונה לחלוטין. אני בחרתי. אני יזמתי. אני קובעת את הגבולות באופן ברור וחד משמעי. אני יכולה לומר 'לא' לכל דבר שאינו מתאים לי, ואני יכולה לסיים את הקשר בכל רגע נתון, ללא כל השלכות שליליות מעבר לסיום הקשר עצמו. זו בחירה חופשית לחלוטין של שני אנשים בוגרים, שיודעים בדיוק למה הם נכנסים."

היא ממשיכה ומפרטת: "מעבר לכך, הקשר שלי אינו מסתכם במפגש פיזי תמורת תשלום, כפי שנהוג לחשוב על זנות. יש כאן חיבור רגשי, גם אם הוא אינו מוגדר כאהבה רומנטית במובן המסורתי של המילה. יש כבוד הדדי עמוק, הערכה אינטלקטואלית, שיחות מרתקות על מגוון נושאים, ותמיכה רגשית. אנחנו מבלים זמן איכות יחד – ארוחות ערב, אירועי תרבות, טיולים קצרים כשהזמן מאפשר. זה לא קשר סתמי או אנונימי. החוזה בינינו הוא קודם כל רגשי ואנושי, וההיבט הכלכלי הוא חלק ממנו, נגזרת שלו, ולא הסיבה היחידה לקיומו. אני לא 'מספקת שירות'; אני שותפה במערכת יחסים בעלת דינמיקה ייחודית. ההדגשה הזו על היבט היחסים וההדדיות, ולא על 'שירות', היא קריטית בעיניי, כי היא מחזירה את המימד האנושי, את הבחירה ואת הכבוד ההדדי למשוואה."

איילת אף מרחיבה את היריעה להיבט היסטורי-חברתי. "אם נסתכל על ההיסטוריה של מערכות יחסים, נגלה שתמיכה כלכלית, נדוניות, וקשרים שהיו מבוססים גם על שיקולים חומריים, לא היו דבר נדיר או חריג. מה ששונה היום הוא אולי השקיפות, המודעות, והשיח הפתוח יותר סביב הנושא. אולי ה'שוגר דייטינג' הוא פשוט גלגול מודרני ושקוף יותר של דינמיקות שהיו קיימות תמיד, רק שעכשיו הן נעשות מתוך בחירה מודעת יותר, לפחות במקרים כמו שלי."

דינמיקה של קשר: גבולות, תקשורת וכבוד הדדי

כשאני שואלת על בן זוגה, איילת מקפידה לשמור על פרטיותו, אך מתארת אותו כאדם אינטליגנטי, מצליח ובעל חזון. "הוא איש עסוק מאוד, מבוסס כלכלית, שהגיע למקום בחייו שבו הוא יכול להרשות לעצמו להיות נדיב, לתמוך, וגם ליהנות מחברה איכותית ומעשירה. אני חושבת שהוא מעריך את השיחות בינינו, את נקודת המבט הרעננה שאני מביאה, ואת העובדה שאני לא תלויה בו רגשית באופן מוחלט. הוא מכבד מאוד את השאיפות האקדמיות שלי ותומך בהן לא רק כלכלית, אלא גם לעיתים כמעין מנטור, דרך עצות מניסיונו העשיר."

היא מדגישה שתקשורת פתוחה וכנה היא הבסיס לקשר. "הכל מדובר ופתוח מהרגע הראשון. אנחנו מדברים על ציפיות, על גבולות, על מה שנעים ומתאים לכל אחד מאיתנו. אני לא מרגישה 'קטנה' או 'נחותה' בקשר הזה, כי אני יודעת בדיוק מה אני מביאה אליו, מה הערך שלי בעיניו ובעיני עצמי. יש פער גילאים, יש פער כלכלי, אבל אין פער בכבוד ההדדי. כמובן, חשוב להבין שלא כל קשרי השוגר דדי זהים. המודל שלי הוא אחד מיני רבים, וחיוני לגשת לכל סיפור בפני עצמו."

העצמה אישית והשקעה בעתיד

מעבר למימון הלימודים, איילת רואה בקשר הזה מקור להעצמה אישית בכמה רבדים. "הביטחון הכלכלי הזה משחרר אותי מדאגות קיומיות ומאפשר לי להשקיע את כל האנרגיה והפוקוס שלי בלימודים ובמחקר. זו לא מותרות, זו דרישה בסיסית להצטיינות אקדמית ברמה הגבוהה ביותר. מעבר לכך, אני נחשפת לעולמות תוכן ולאנשים שלא בטוח שהייתי פוגשת אחרת, מה שמרחיב את אופקיי ואף פותח דלתות פוטנציאליות לעתיד דרך רשת קשרים."

היא דוחה את התפיסה שהיא "מתוחזקת" או "תלויה". "זה פרדוקסלי אולי, אבל התמיכה הזו בונה את העצמאות העתידית שלי בצורה המשמעותית ביותר. אני רוכשת השכלה, כלים וביטחון עצמי שיהפכו אותי לאישה חזקה ובלתי תלויה לחלוטין בהמשך הדרך. זו השקעה בעצמי, והוא שותף להשקעה הזו. אני לא רואה את עצמי כמישהי 'שמישהו דואג לה', אלא כמישהי שדואגת לעצמה באופן אקטיבי, תוך שהיא נעזרת במשאבים הזמינים לה באופן מושכל."

מסר למבקרים ולמתלבטות

לקראת סיום שיחתנו, אני שואלת את איילת מה הייתה אומרת למבקרים הרבים של תופעת ה"שוגר דייטינג", וגם לנשים שאולי שוקלות דרך דומה אך חוששות מהסטיגמה. "למבקרים אני אומרת: נסו רגע להניח בצד את השיפוטיות האוטומטית. החיים מורכבים, והבחירות שאנשים עושים הן אישיות ונובעות ממגוון רחב של נסיבות, רצונות ושאיפות. כל עוד מדובר בבגירים, בקשר שנעשה בהסכמה מלאה, בכבוד הדדי, ובלי פגיעה באחרים – מי אנחנו שנשלול או נגנה? השיח צריך להיות על הבטחת תנאים של בחירה אמיתית, על מניעת ניצול, ולא על פסילה גורפת של מודלים שונים של מערכות יחסים."

"ולנשים שמתלבטות," היא מוסיפה בנימה אישית יותר, "אני אומרת: תהיו נאמנות לעצמכן. תבינו מה חשוב לכן, מהן המטרות שלכן, ואל תפחדו לבחור בדרך שאולי נראית לא קונבנציונלית אם היא משרתת אתכן. חשוב לעשות זאת ממקום של עוצמה, של מודעות עצמית, ועם גבולות ברורים. אל תתנו לפחד מהסטיגמה לנהל אתכן. החופש לבחור את מסלול חייכן הוא זכותכן הבסיסית."

סיפורה של איילת בן-ארי הוא ללא ספק קריאת תיגר על מוסכמות ועל תפיסות עולם מקובעות. הוא אינו מתיימר לייצג את כלל מערכות היחסים תחת הכותרת "שוגר דייטינג", אך הוא בהחלט פותח צוהר להבנה מעמיקה יותר של הבחירות האישיות, המניעים המורכבים, והפוטנציאל להעצמה אישית שיכולים להתקיים גם במערכות יחסים שחורגות מהנורמה המוכרת. הוא מזמין אותנו לדיון כן, פתוח ומכבד יותר על מערכות יחסים בעידן המודרני, ועל הזכות של כל אישה, וכל אדם, לעצב את חייו ולבחור את דרכו, גם אם היא חורגת מהשביל המקובל והמוכר.