ערב בירה ונשירה – הכל נשאר במשפחה
כן, אז מסתבר שיש קונספט כזה שקוראים לו "ערב בירה ונשירה". בן דודה של השירה בציבור, עם שינויים קטנים-גדולים.
אז מה ההבדל בין ערב בירה ונשירה לבין שירה בציבור?
אם שירה בציבור היתה החברותא של דור מייסדי המדינה, הרי שערב בירה ונשירה זו החבורתא החדשה.
דור מייסדי המדינה ישב בקומזיץ ליד המדורה, בדשא בקיבוץ או בבית העם במושב. החברים אחזו בשירונים ושרו בליווי של מנחה הערב. המנחה, לרוב עם אקורדיון הכתיב את הטון, הקצב והשירים שנוגנו והציבור פצח מלוא גרון.
בערבי שירה בציבור ניתן היה למצוא כיבוד קל, אולי פטל קיבוצי ומים.
ערב שירה בציבור, כשמו – התקיים בערב, כשכל הילדים הפעוטות והנוער כבר נמו את שנתם בבית הילדים.
הדור הנוכחי לקח את השירה בציבור צעד אחד קדימה והנגיש אותה גם לצעירים. את הפטל החליף האלכוהול. את האקורדיון החליפו הרכבים מוסיקליים מלהקות נישה ועד להקות קאברים שמנגנות הכל מהכל ואת הדשא בקיבוץ החליפו פאבים, מועדונים ואולמות.
רקמה אנושית אחת
ערב בירה ונשירה עם להקת הבית הוא ערב בילוי ופנאי לכל דבר ועלותו כעלותה של יציאה לבילוי חברתי.
היחודיות שלו בחברותא. כשיושבים בבר או מועדון, רוקדים עם החברים שהגיעו איתנו, נהנים ממוסיקה ברקע כשאנו ישובים בשולחן שהזמנו.
בערב בירה ונשירה ישנה חוויה של יחד. תחושה שאנחנו מחוברים גם לחברים בשולחן הצמוד, כמו להקה אחת גדולה. אנחנו מחייכים לאנשים שאנו לא מכירים וצוחקים עם מישהו שבשגרה בכלל לא היינו שמים לב אליו. מכנה משותף רחב שמחבר בין קשיש לנער, דתיה וחילונית, ערבי ויהודי, מורה ורופא. כל הצבעוניות, הגיוון של רקמה אנושית אחת.
הרעיון הוא אותו רעיון – אנשים, שירים ושמחה עדלאידע.
