העלאת תמונות לשיתוף אחרי אירוע: הדרך הפשוטה לאיסוף תמונות מהאורחים
״העלאת תמונות לשיתוף אחרי אירוע: הדרך הפשוטה לאיסוף תמונות מהאורחים״
העלאת תמונות לשיתוף אחרי אירוע נשמעת כמו משהו שאמור לקחת 3 דקות.
בפועל?
זה בדרך כלל נהיה פרויקט עם 17 קבוצות וואטסאפ, 4 קבצי ״IMG_9834״, וחבר אחד שמבטיח ״אני אשלח אחר כך״ ונעלם כמו קוסם גרוע.
במאמר הזה נעשה לזה סוף, בצורה קלילה, מסודרת, ומפתיעה כמה שזה פשוט.
למה בכלל צריך ״איסוף תמונות מהאורחים״? (הרי יש צלם, לא?)
צלם מקצועי נותן זווית אחת – יפה, מחמיאה, מתוזמנת.
האורחים נותנים את הזווית השנייה – המצחיקה, הספונטנית, והאמיתית.
זאת שהופכת את הסיפור של הערב ליותר עשיר.
כי בסוף, האירוע לא קרה רק על הרחבה.
הוא קרה גם בשולחנות, במטבחון, בדרך לחופה, ליד הבר, וב״רגע מה זה היה עכשיו״ שאף אחד לא הספיק לצלם חוץ מהדוד עם הרפלקסים של נינג׳ה.
ועוד משהו קטן.
כשיש לכם איסוף תמונות חכם, אתם לא רק מקבלים תמונות.
אתם מקבלים זיכרון קבוצתי.
הטעות הכי נפוצה: ״תשלחו לי וואטסאפ וזהו״
זה נשמע נוח.
זה גם עובד.
בערך כמו לקפל שמיכה לתוך קופסת נעליים ולקרוא לזה ״אחסון״.
מה בדרך כלל קורה?
- האיכות יורדת, ואז כולם שואלים למה הפנים נראות כמו ציור שמן.
- תמונות הולכות לאיבוד בין הודעות ״איפה חנית?״ ל״מי לקח את המטען?״
- חלק מהאורחים לא נעים להם לשלוח בפרטי.
- אחרים שולחים רק 2 תמונות, כי הם לא בטוחים מה מתאים.
- ואתם? אתם נהיים שירות לקוחות של תמונות למשך שבועיים.
המטרה היא לא לקבל 12 תמונות.
המטרה היא לקבל הכל, באיכות טובה, במקום אחד, בלי כאב ראש.
איך בונים תהליך שעובד? 5 צעדים פשוטים (כן, באמת)
הקסם הוא לא בטכנולוגיה.
הקסם הוא בתהליך.
ברגע שהוא ברור, האורחים פשוט משתפים.
1) מחליטים מראש: איפה כולם מעלים?
בחירה אחת.
לא שתיים.
לא ״מי שרוצה פה ומי שרוצה שם״.
אתם רוצים יעד אחד, נוח, שלא דורש הסברים של עמוד וחצי.
2) הופכים את זה לקל יותר מלשלוח הודעה
אם צריך להוריד אפליקציה, להירשם, לאשר מייל, ולזכור סיסמה – איבדתם חצי מהאורחים עוד לפני הקינוח.
הפתרון הטוב הוא כזה שאפשר להיכנס אליו בשתי הקלקות ולעלות תמונות מיד.
3) נותנים לאנשים סיבה להשתתף
כן, גם אם כולם אוהבים אתכם.
כי אנשים עמוסים.
ואז הם שוכחים.
מה עובד טוב?
- משפט קצר: ״בואו נבנה ביחד אלבום אחד של כולם״
- קריצה: ״הבטחה: אנחנו לא מעלים סטוריז עם פרצופים באמצע לעיסה״
- קריאה לפעולה: ״תעלו עכשיו 5 תמונות שהכי הצחיקו אתכם״
4) שמים תזכורת בזמן הנכון
הזמן הכי טוב לאיסוף תמונות הוא כשהאירוע עדיין חי בטלפון.
לא חודש אחרי, כשכולם כבר באירוע הבא.
שתי תזכורות אידיאליות:
- במהלך האירוע – ליד הבר/שולחנות, עם משפט קצר וקוד ברור.
- יום אחרי – הודעה אחת מסודרת, לא חפירה.
5) מסיימים את הסיפור יפה
אחרי שאוספים, אנשים אוהבים לדעת שזה הגיע ליעד.
שלחו הודעת תודה.
שתפו לינק לאלבום המאורגן (אם מתאים לכם).
וככה בפעם הבאה זה יקרה אפילו יותר מהר.
רגע, אז מה הפתרון הכי נוח לאירועים?
אם בא לכם תהליך פשוט, נקי, ומותאם בדיוק לסיטואציה הזו של איסוף תמונות מהאורחים, שווה להכיר את Picime.
הרעיון הוא להפוך את השיתוף למשהו טבעי.
כזה שלא מרגיש כמו משימה.
אלא כמו המשך ישיר של האירוע.
ואם אתם רוצים דוגמה מסודרת לאיך זה נראה כשהכל בנוי חכם, אפשר לקרוא גם כאן: העלאת תמונות לשיתוף – פיקימי.
״אוקיי, אבל איך גורמים לאנשים באמת להעלות?״ 7 טריקים שעובדים
בלי מניפולציות.
בלי חפירות.
רק מה שבאמת עובד בשטח.
- מנמיכים חיכוך: פחות שלבים, יותר העלאה.
- נותנים משימה קטנה: ״תעלו 3 תמונות מצחיקות״ נשמע אפשרי.
- מגדירים ״רגע״: ״בזמן הקינוחים תעלו מה שצילמתם עד עכשיו״.
- שמים תזכורת פיזית: שלט קטן על שולחן עושה יותר מ-10 הודעות.
- משחקים על סקרנות: ״יש תמונות מטורפות שאף אחד לא ראה עדיין״.
- נותנים לגיטימציה: ״גם סרטונים מתקבלים באהבה״.
- מראים דוגמה: אתם מעלים כמה תמונות ראשונות ואז כולם מבינים את הקטע.
ומה לגבי פרטיות, סדר, ו״מי יראה מה״?
זו נקודה שאנשים מרגישים בבטן, גם אם הם לא אומרים.
יש אורחים שזורמים.
ויש כאלה שמעדיפים לדעת שהתמונה שלהם לא תטייל בעולם כמו מטייל אחרי צבא.
לכן, כדאי להגדיר מראש את שלושת הדברים האלה:
- מי יכול להעלות? אורחים עם קישור, או רק אנשים מסוימים.
- מי יכול לצפות? כולם, או רק בעלי האירוע.
- מה עושים עם תמונות ״גבוליות״? מסכימים מראש שאתם בוחרים מה נכנס לאלבום הסופי.
הגישה הכי נעימה היא פשוט להיות שקופים.
משפט אחד, ברור, וזהו.
לא צריך נאומים.
שאלות ותשובות שאנשים תמיד שואלים (ובצדק)
איך לגרום לאורחים לשתף בלי להציק להם?
מבקשים פעם אחת יפה.
נותנים דרך סופר קלה.
ומוסיפים תזכורת אחת אחרי.
אם זה ברור ונוח, זה מרגיש טבעי ולא ״עוד משימה״.
מה עדיף – לאסוף תוך כדי האירוע או אחרי?
תוך כדי נותן תנופה ומעלה את הכמות.
אחרי נותן זמן לאנשים לבחור.
השילוב הכי טוב הוא התחלה תוך כדי ותזכורת קצרה יום אחרי.
איך מונעים מצב של 400 תמונות כפולות?
כפילויות קורות, וזה בסדר.
החלק החשוב הוא שיהיה מקום מרכזי אחד, ואז אפשר למיין בנחת.
עדיף 2 כפולות מאשר רגעים שנעלמו.
מה לגבי סרטונים כבדים?
כדאי לאפשר גם וידאו, כי הרבה מהקסם נמצא בתנועה.
רק שימו לב שהפתרון שבחרתם לא מוחץ את האיכות ולא עושה דרמה סביב העלאה.
איך מסדרים את הכל אחר כך כדי שלא יהיה בלגן?
מחלקים לפי רגעים: קבלת פנים, חופה, ריקודים, שולחנות, ״שטויות זה החיים״.
ואז בוחרים את הטופ.
השאר נשמר כארכיון כיפי.
כמה זמן להשאיר את האפשרות להעלות?
שבוע זה מושלם לרוב האנשים.
מי שיזכור יעלה מהר.
מי ששכח יקבל תזכורת.
ואחרי שבוע כבר אפשר לסגור באהבה ולהתחיל ליהנות מהתוצאה.
מה כותבים בהודעה לאורחים כדי שזה יעבוד?
משהו קצר, אנושי, ומזמין.
לדוגמה: ״יש לכם תמונות מהאירוע? תעלו כאן כדי שנרכז הכל במקום אחד – תודה ענקית!״
התסריט המנצח: איך זה נראה בפועל (ממש בקצרה)
לפני האירוע אתם מכינים מקום אחד להעלאות.
במהלך האירוע שמים שלט קטן עם הנחיה קצרה.
אתם מעלים כמה תמונות ראשונות כדי להדליק את המנוע.
יום אחרי שולחים הודעת תודה ותזכורת עדינה.
ואז, במקום לרדוף אחרי אנשים, אתם פשוט פותחים את האוסף ומגלים רגעים שלא ידעתם שקרו.
סיכום: תמונות של אורחים הן לא ״בונוס״ – הן חצי מהסיפור
כשאוספים נכון, זה לא מתיש.
זה אפילו כיף.
כי אתם מפסיקים לחפש קבצים ומתחילים ליהנות מהזיכרונות.
תבנו תהליך ברור, תעשו את זה קל לאורחים, ותנו לזה טון שמח.
ואז תתכוננו לרגע הכי טוב: לפתוח את האלבום ולגלות כמה אנשים באמת ראו את האירוע שלכם דרך עיניים אוהבות.
ואם אתם רוצים לשדרג עוד חצי צעד, תנו לאורחים גם רעיון קטן למה לצלם: ״תפסו רגע אחד שאף אחד לא שם לב אליו״.
זה מייצר מגוון, מעלה את הכמות, ומביא בדיוק את התמונות שהופכות אלבום לאמיתי.
